סיכום עונת 2018-19 ביורוליג: 14-16, והרגשה שהיה שם יותר

יום שישי, 19 באפריל 2019 · מערכת צהבת

שני ניצחונות. בערך זה מה שהפריד בסוף בין מקום עשירי לפליי-אוף, וזה מה שהופך את סיכום העונה הזאת למתסכל במיוחד: 14-16, הכי קרוב שהיינו לשמינייה מאז שהפורמט השתנה, ועדיין בחוץ.

הסיפור הגדול של העונה היה סקוטי וילבקין. הגארד החדש נכנס לתפקיד הכוכב מהרגע הראשון וסיים עם 12.9 נקודות ו-3.1 אסיסטים למשחק ב-29 הופעות, כולל ערבים שבהם נשא את הקבוצה לבד על הגב. לצדו טאריק בלאק נתן נוכחות אמיתית בצבע עם 11.0 נקודות ו-5.4 ריבאונדים, מייקל רול הוסיף 9.1 נקודות של מקצוענות שקטה, דיאנדרה קיין תרם 8.0 ואנג’לו קלויארו סיים עם 7.4 נקודות ו-4.8 ריבאונדים כשהוא היחיד בחמישייה הבכירה שהשלים את כל 30 המשחקים.

הבעיה של הקבוצה הזאת לא הייתה כישרון אלא רצפים. כמעט כל פעם שנבנה מומנטום, הגיע הפסד שקטע אותו, וכשמסתכלים על טבלה שבה ההבדלים כל כך קטנים, כל נקודת איבוד כזאת כואבת פעמיים. 16 הפסדים ב-30 משחקים זה לא אסון, אבל זה גם לא פליי-אוף, וזו השורה שנשארת.

אפשר למצוא נחמה גם בפרטים: וילבקין וקלויארו נתנו כמעט עונה מלאה, 29 ו-30 משחקים בהתאמה, והרוטציה שמרה על יציבות שלא הייתה כאן שנים. הבסיס קיים. עכשיו נשאר הצעד הקשה מכולם: להפוך ערבים צמודים באמצע החורף לניצחונות, כי שם בדיוק נקברה העונה הזאת.

ובכל זאת, קשה לא לצאת מהעונה עם קצת אופטימיות. יש כאן גרעין צעיר ורעב, יש כוכב אמיתי בעמדת הגארד, ויש תחושה שהפרויקט הזה הולך לכיוון הנכון. אם הקיץ ישאיר את השלד הזה ביחד ויוסיף לו את החתיכות החסרות, המקום העשירי הזה עוד ייראה בדיעבד כמו תחנה בדרך למעלה.