מסלוניקי לפריז: סיפור הנקמה הכי טוב שהיה כאן

יום שישי, 3 ביולי 2026 · מערכת צהבת

כל סיפור נקמה טוב מתחיל בפצע. שלנו נפתח ב-20 באפריל 2000, בהיכל פאוק בסלוניקי: גמר היורוליג של FIBA, מכבי מול פנאתינייקוס, מחצית שוויון 36-36, ערב ענק של נייט הפמן עם 26 נקודות. וזה לא הספיק. 73-67 ליוונים, והגביע נשאר באתונה. עשרים שנה בלי כתר אירופי הפכו לעשרים ואחת.

שנה אחת בדיוק. ב-13 במאי 2001, בהיכל ברסי בפריז, עמדה מולנו בגמר בדיוק אותה קבוצה. פנאתינייקוס. אותם ירוקים, אותו גביע, במה חדשה. והפעם הסיפור נכתב אחרת מהרגע הראשון.

רבע ראשון צמוד, 15-13. ואז הרבע שהוכרע בו הגמר: מכבי פתחה פער והלכה למחצית ב-37-23, יתרון ארבע עשרה שהיוונים כבר לא הצליחו לגעת בו באמת. 54-48 בתום שלושה רבעים, ושליטה מוחלטת בדקות שקובעות. 81-67 בסיום. אחרי צסק”א מוסקבה בחצי הגמר (86-80), הגיע גם החשבון הגדול של השנה.

הכתר השלישי סגר מעגל של עשרים ושנתיים מאז שטרסבורג, ומעגל של שנה אחת מסלוניקי. הוא גם סגר עידן: זו הייתה העונה האחרונה של אירופה הישנה, רגע לפני שהיורוליג החדשה קמה. מכבי נכנסה לעידן החדש כשהיא מחזיקה את הגביע האחרון של הישן. ומשם, כמו שהארכיון שלנו יודע לספר משחק-משחק, התחיל פרק חדש לגמרי.