העבודה השחורה הכי יפה שיש: תודה למסאו בסטון

יום שלישי, 30 במאי 2006 · מערכת צהבת

דווקא הערב הגדול של מסאו בסטון הסתיים בהפסד. בנובמבר 2005 הוא קלע 29 נקודות מול אנדולו אפס, ומכבי נכנעה 90:88 בסיום דרמטי. אבל מי שראה את המשחק ההוא הבין משהו על בסטון: כשהקבוצה הייתה צריכה מישהו שיחזיק אותה, הוא היה שם, בלי רעש ובלי הצהרות.

ככה זה היה שלוש עונות. 70 משחקי יורוליג בצהוב, 929 נקודות, וכמות אינסופית של רגעים קטנים שלא נכנסים לסטטיסטיקה. בעונת 2003-04, הראשונה שלו כאן, הוא קלע 12.3 נקודות למשחק והוריד 8.1 ריבאונדים, ממוצע הריבאונדים הגבוה שלו בתקופה. בעונת 2004-05 עלה ל-14.6 נקודות למשחק, והעונה, 2005-06, סיים עם 12.8 נקודות ו-6.0 ריבאונדים ב-25 משחקים.

היציבות הזאת היא בדיוק הסיפור שלו. אין עונה אחת חריגה ואין נפילות, רק שחקן שמגיע כל ערב ועושה את העבודה: רץ את המגרש, ממלא את הצבע, מסיים מעל הטבעת ונלחם על כל כדור חופשי. שחקנים כאלה לא תמיד מקבלים את הכותרות, אבל המאמנים יודעים בדיוק כמה הם שווים, וגם הקהל ביד אליהו למד לזהות את זה מהר מאוד.

חודש אחרי סיום העונה, כשמסכמים את שלוש השנים האלה, התמונה ברורה: מסאו בסטון היה מהיסודות שעליהם נבנתה הקבוצה הזאת. שקט, אמין, מקצועי עד הסוף. תודה על הכל, מסאו.