|
|
|
|
|
הגביע השלישי
|
|
|
ה 6.2.2001, שלוש שנים של שירות צבאי מסתיימות להן, אני הולך לבקו"מ מצביע בקלפי הצבאית בבחירות הישירות לראשות הממשלה, ומחזיר ציוד. זהו, השתחררתי, בערב מביס אריאל שרון את אהוד ברק ונבחר להנהיג את ישראל, הימים ימי טרור קשה, המצב אם ננקוט בלשון עדינה על הפנים ומצב הרוח הישראלי נמצא על הקרשים. יומיים אחר כך מפסידה מכבי באיסטנבול לאפס, הפסד שלישי בסך הכל בעונה הסדירה, שלאחריו באו חמישה ניצחונות רצופים עד סיום שלב הבתים. עונה לאחר ההפסד בגמר בסלוניקי התחלקה אירופה לשתי ליגות, הסופרוליג של פיב"א והליגה החדשה, היורוליג של יול"ב, אלופת אירופה פאנתינייקוס וסגניתה נשארו עם פיב"א. מכבי שהממה את עולם הכדורסל האירופי שנה קודם לכן, השאירה את פיני ודייויד על הקווים, ואת האפמן, מקדונלד, נדב, שארפ ובריסקר על הפרקט שאליהם מצטרפים הזר החדש אנתוני פארקר, טל בורשטיין וצ'ורה שהגיע לקדנציה שנייה במדים הצהובים, את הקבוצה עוזבים דורון שפר שמותיר חלל בלבו של כל אוהד כדורסל עם ההודעה על פרישתו, והזר דאלאס קומג'יס.
מכבי מסיימת במקום הראשון בבית שלה עם מאזן של 15 ניצחונות ו- 3 הפסדים, ניצחון חלק על ורוצלאב בסדרות שמינית הגמר שולחת את הצהובים לסדרת רבע גמר נגד פזארו. בין לבין, ליל הסדר, מכבי ואני מתחלפים בתפקידים, בשנה הקודמת אני הייתי בבסיס והם עשו ליל סדר בסלוניקי יום לפני הגמר, הפעם אני בכרתים, הרגשה של חופש אמיתי שכנראה רק משוחרר טרי יכול לחוות. בסדרת רבע הגמר ממתינה למכבי יריבה מוכרת, סקבוליני פזארו, שני ניצחונות ואנחנו שוב בפיינל פור, ניצחון 80 –69 בת''א, וניצחון בהפרש של 7 נקודות יומיים אח''כ מבטיחים לצהובים נסיעה לפאריס. עוד לפני הבטחת העלייה התכנון הוא לנסוע לפיינל פור, מנוי אין ולכן הסיכויים להיות ברשימת רוכשי החבילות דרך המועדון הוא קלוש, יתרה מזאת, רוב החבילות המוצעות מצמצמות את החוויה של פאריס למינימום, מעט מדי ימים. אני מחליט לחכות, אם כבר נוסעים אז שיהיה כמו שצריך. שלושה שבועות לפני האסטרטגיה שלי היא להשיג קודם כל כרטיסים, ואח"כ למצוא טיסה ומלון. בחצי הגמר ממתינה לנו צסק"א ובחצי הגמר השני נפגשות שתי הנציגות הבכירות של הכדורסל היווני והטורקי, פאנתינייקוס ואפס פילזן, בשחזור של חצי הגמר מהעונה הקודמת.
בשבועות שלפני, הטירוף שאופף את ישראל הולך וגובר, הכרטיסים שמגיעים לארץ נחטפים והתמונה הולכת ומתבהרת, בניגוד לשנה שעברה, הפעם יהיה לאוהדי מכבי רוב גדול ביציעים. אני מנסה להשיג כרטיס בכל דרך, כרטיסים במכבי כבר אין, החבילות אזלו מזמן, חבר שלומד עם בן של בכיר בהנהלת מכבי מנסה ולא מצליח לעזור לי, עוד קשר של מישהו שמכיר מישהו נופל ושבוע לפני חצי הגמר אני מתחיל להבין שגם השנה אני רואה את הפיינל פור מרחוק. ארבעה ימים לפני, אני מגיע בבוקר לעבודה, רק כדי לגלות שהמשמרת שלי התבטלה, ברגע של השראה אני מחליט לנסוע למשרדים של מכבי ברחוב בן יהודה לראות אם יש מצב לנס. "תבוא עוד שעתיים, יש סיכוי שיהיו עוד כרטיסים", אומרת לי המלאכית בדמותה של אשת המכירות, "אפשר לשלם רק במזומן". אני יוצא מהמשרדים וכמו בסיפורים, ראשי סחרחר עליי, ברגע של הגיון אני מחליט לקפוץ להגיד שלום לחבר שגר לא רחוק, להיות ליד אותו מקום במשך שעתיים ולחכות יכול להטריף גם במצבים פחות קיצוניים. את החבר אני פוגש לזמן קצר, אוכלים משהו וחוזרים לבן יהודה 45 דקות לפני הזמן. "יש כרטיסים, הכל בזכות מוני שהביא עוד כרטיסים ממוסקבה, האוהדים של צסק"א לא באים." הדברים האלה נשמעים כמו המנגינה היפה ששמעתי מעודי,
260 ₪ מחליפים ידיים ותמורתם אני זוכה לשני כרטיסים לכל אחד מערבי הפיינל פור, בחרדת קודש אני מחזיק את הכרטיסים, היציאה לבן יהודה לא נראתה מעולם דומה יותר לשאנז אליזה.
הטירוף מתפצל לשני כיוונים, למצוא טיסה ומלון ולמצוא חבר ספונטני עם רצון להביא גביע. סוכנת הנסיעות לא מוצאת לי טיסה, כל הטיסות לפאריס מלאות, אני מדלג מסוכנות אחת לאחרת, ובשעות הצהרים יש לי כבר מלון על העץ, אבל טיסה אין. שעתיים עוברות וגם זה משתנה, טיסה של אל איטליה עם נחיתת ביניים ברומא, מצדי שיהיה גם בסוריה. ביום שלישי בבוקר אני הולך לעבודה עם ראש מלא במחשבות ותכנונים, חצי מהזמן אני מדבר בטלפון, אולי עוד יש מצב שמישהו יבוא, מסתבר שלא, את זוג הכרטיסים הנוסף שלי אני מוכר למישהו לא מוכר. יום רביעי הגדול מגיע, במטוס נמצאים רלף, אלי סהר ואורי לוי, האוהדים מקיפים את רלף שאומר כמו תמיד שמכבי מנצחים, הולכים עד הסוף ולוקחים את הגביע. אנחנו נוחתים בפאריס, עוד פחות מארבעים ושמונה שעות עד המשחק.
ביומיים עד המשחק פאריס מצליחה להשכיח ממני את הסיבה שלשמה באתי אליה, אבל בשישי בצהרים במטרו עד ברסי ההתרגשות גואה. יוצאים מהמטרו ולעיניים נגלה מראה מדהים, הכל צהוב, כל האוהדים עם חולצות, צעיפים, דגלים, איפור כחול-צהוב על הפנים, רק אחרי כמה דקות צצים להם שני אוהדי פילזן, תמונה למזכרת ו"ניפגש בגמר", לא רוצים לפגוש את פאו. את הכניסה לאולם בברסי מלווה תחושה של רגעים גדולים באמת, הנה זה בא, חצי הגמר. זה הולך קשה, הפכפך, אבל בסופו של יום מכבי מנצחת 86 –80 , במשחק השני מנצחת פנאתינייקוס את אפס ועולה לגמר, גמר שני ברציפות בין שתי הקבוצות, קטש על אזרחי יושב פצוע על הספסל היווני. האם מחרתיים, יום ראשון, הוא היום שבו ייסע הגביע, אחרי עשרים שנה שוב לתל אביב.
בניגוד לרוב אוהדי מכבי, בעבורי גם ליום שבת יש משמעות ספורטיבית מיוחדת, ליוורפול, קבוצת הכדורגל האהודה עליי, יוצאת לקרדיף למשחק גמר הגביע האנגלי מול ארסנל, השמועות בפאריס מספרות על קבוצה של כמה עשרות ישראלים שנסעו על הבוקר לאצטדיון המילניום, לראות את הקרב בין שתי הקבוצות. אני מחליט לטייל עד הצהרים ולחפש פאב לראות בו את המשחק, פתאום משום מקום בשעה שמחשבות צהובות ואדומות אופפות אותי אני רואה מישהו, רק רגע זה טל, מה טל בורשטיין עושה עכשיו, יום לפני הגמר במטרו? מבולבל למדי אני מתחיל לחפש פאב שמקרין את המשחק, מבזבז המון זמן במציאת מקום ומפסיד את כל המחצית הראשונה. הקלה, עדיין 0 – 0 זה הזמן לבירה, ועוד אחת, במחצית השנייה ארסנל לוחצת ועולה ל 1-0 בדקה השבעים ושתיים, אם השתיים הראשונות היו בגלל צימאון השלישית מוזמנת בגלל דיכאון, המחשבות מרגע הבקעת השער נודדות בין קרדיף לפאריס, האם אכן אצטרך לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר שייפגעו פעמיים בתוך שתי יממות? שער של מייקל אואן בדקה ה 83 מסלק את המחשבה הזו, וחמש דקות אחר כך שער מדהים, השני של אואן שולח את ליוורפול להניף את הגביע, ואותי לשמיים.
ביום ראשון מתייצבות מכבי ופאו לקרב על הגביע, הרבע הראשון מסתיים ב 15 –13 למכבי, ולרבראצ'ה יש שלוש עבירות כבר אחרי שש דקות, ברבע השני מכבי בורחת וממשיכה לשמור מצוין, אצל היוונים פרט לבודירוגה אף אחד לא פוגע, 37 –23 למכבי במחצית, ורק עוד 20 דקות נותרו על מנת להגשים את החלום. למחצית השנייה עלתה פאנתינייקוס אחרת, קולעת, שומרת ומבצעת מהפך מדהים, 43 – 42 לירוקים. רק שלא נישבר חשבתי, ופארקר קולע שלשה ענקית והחזיר את מכבי ליתרון, מכאן מכבי לא הסתכלה אחורה, ובעזרת 9500 צהובים קברה את היוונים. מקדונלד והאפמן הובילו את מכבי עם 21 נקודות כ''א לניצחון 81 –67. רק חמישים שניות לסיום, ביתרון דו ספרתי, הבנתי שזה בלתי הפיך, שניצחנו, שלקחנו את הגביע אחרי 20 שנה, שאירופה צהובה. עוצמת הרגשות בירידה לפרקט, לשמוע את קולו של פרדי מרקורי זצ"ל ששר רק בשבילנו את We Are The Champions, הענקת הגביע לנדב, היציאה מברסי עם הגשם שהחל פתאום לרדת והחגיגות בשאנז אליזה היוו חוויה מדהימה.
כמו חלק גדול מהגולשים כאן לא יכולתי לחוות בזמן אמת את שני הגביעים הראשונים של מכבי, ה - 13.5.2001 יהיה בשבילי תמיד לא רק יום של שמחה אמיתית ומלאה על הזכייה, אלא גם יום שבו כאילו הצטרפו ובאו שני הגביעים הראשונים לגביע השלישי והכריזו יחד בגאון, מכבי תל אביב אלופת אירופה, אירופה צהובה.
|
|
|
חזרה לעמוד הראשי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דבר המערכת
|
|
|
|
|
סקר
|
|
|
|
ציטוטים נבחרים
|
|
|
|
|
לוח זמנים
|
יום שישי - 2/5/08
19:00 - מכבי ת"א - סיינה
22:00 - טאו - צסק"א
יום ראשון - 4/5/08
19:00 - מקומות 3-4
22:00 - גמר
|
|
|
